מלבי"ם
ויען דוד וכו' כי אם אשה השיב אין חשש טומאת קרי כי אשה עצרה ונמנעת מאתנו מתמול שלשום שאנחנו בדרך, וגם אין חשש טומאת כלים כי כלי הנערים קדש, וגם אין איסור מצד היותה תרומת לחמי תודה (וכדעת ר''א שם בגמרא או כל''ק דרמי בר חמא שם) כי הוא דרך חל רצה לומר שנהגו בו דרך חול שלא הניפוהו לפני ה' לשם תרומה, כי הוא זמן במה קטנה שאין תנופה ותרומת לחמי תודה נוהג, וכן אין בו איסור מצד שיצאו לחוץ, שאיסור חוץ אינו נוהג רק בשילה שק''ק נאכלים בכל הרואה, לא כן בנוב וגבעון אחר שהותרו הבמות, וזה שכתוב והוא דרך חול ואף כי היום יקדש בכלי, רצה לומר הגם שקדשו על ידי כלי שרת [כי לחמי תודה קדשו בשחיטת הזבחים על ידי הסכין שהוא כלי שרת כמ''ש במנחות (דף ע''ח)] בכ''ז הוא דרך חול ונוהגים בו כחולין לאכלו בכל מקום ולכל אדם, ועל זה אמר ואף כי היום רצה לומר היום בנוב אינו כימי קדם בשילה שתועיל כלי שרת ועל זה אמר:
מצודת דוד
כי אם אשה עצורה לנו. רצה לומר: לא כמו שתחשוב אתה שאין אנו נשמרים מאשה, לא כן היא, כי אם אשה מנועה מאתנו מן כעת תמול השלישי בזמן צאתי מביתי, ואף בגדי הנערים המה טהורים וראוים לקודש, כי טהרו אותם: